לפני כ 4 שנים היא השתתפה
בסדנא שהעברתי...
מאז ועד היום היא לוקחת חלק
כמעט בכל פעילות שאני מעבירה
וגם עושה איתי תהליך אישי 1:1.
לאורך כל הדרך בכל מיני סיטואציות
עלתה מערכת היחסים המורכבת שלה
עם אמא שלה.
הצעתי לה לא פעם לעשות על כך עבודה
היא התנגדה בכל תוקף!
ואני מידי פעם רק שמתי פרוז'קטור
שיאיר לה את המקום הזה...
מתוך ידיעה והבנה שכשיגיע הרגע
והיא תהיה מוכנה...זה יקרה.
בשנה האחרונה היא עוברת תקופה מאתגרת ביותר
בפן הכלכלי של החיים.
במהלך השיחות היא ראתה לא פעם
כמה האמונות שנטמעו בה בילדות
מנהלות אותה בכל מה שקשור
ל"יחסים עם כסף"
האמונה שהיא "לא מספיק טובה"
"לא ראויה" ""לא אהובה" ועוד...
גילינו גם שיש אצלה הקשר מאוד חזק
שאומר שכסף = אהבה
ומכיוון שהיא מאמינה שהיא "לא מספיק אהובה"
היא כל פעם מביאה את עצמה לאתגרים כלכליים
בכדי להוכיח את האמונה הזו שמושרשת כ"כ עמוק.
לפני שבוע היא התקשרה אליי ואמרה:
זהו, אני מוכנה!
שאלתי: מוכנה למה?
והיא אמרה: להפגש עם אמא שלי ולעשות סליחה
אני קפצתי משמחה ומאושר...הגיע הרגע!!
ואז היא הוסיפה: אבל את חייבת להיות בפגישה הזו
כי אני לא מאמינה שאצליח לעבור את זה לבד.
כמובן שמיד הסכמתי :)
שאלתי אם היא חושבת שאמא שלה תסכים להפגש?
והיא אמרה מיד שכן.
אתמול התקיימה הפגישה
אמא שלה הגיעה מרחוק ברכבת ,אישה כבת 75
נפגשנו ליד הים...כמו שאתם יודעים שאני אוהבת
היא הייתה מאוד מתוחה ולחוצה
כמה דק' לפני הפגישה שוחחתי איתה בטלפון
ואמרתי לה שיש הנחיה אחת לפגישה
לא להאשים! אין מקום לאשמה ו/או להאשמה.
הכל זה רק שיתוף של החוויה האישית שלה מול אמה.
דבר נוסף שאלתי: מה מטרת הפגישה מבחינתך?
והיא אמרה: לנקות את משקעי העבר ולפתוח דף חדש.
פתחנו את הפגישה בכך שהגדרנו את המטרה
ואני אמרתי לשתיהן שכל מה שייאמר , צריך להיאמר ממקום
של פתיחות אמיתית ורצון הדדי לשינוי...הן הסכימו :)
היא התחילה לדבר והדמעות חנקו את גרונה
היא לא הפסיקה לבכות ולדבר...
האמא ישבה שם והקשיבה
התבוננה בה בעיניים אוהבות ומכילות
קיבלה את הדברים באומץ רב ( חלק מהדברים היו לא פשוטים בכלל)
לאחר מכן, האמא אמרה לה כמה היא מבינה אותה
כמה היא צודקת בנקודת מבטה וכמה היא מצטערת שכך היא מרגישה.
עלו סיפורים שהבת הייתה כ"כ בטוחה בדיוק הפרטים שלהם
והאמא הביאה אור חדש עם פרטים נוספים.
שתיהן ראו כמה כל אחד רואה את המציאות מנקודת מבטו
ללא קשר אמיתי למה שקרה באמת.
לאחר כשעתיים של חילופי דברים, ביקשתי מהבת
לומר משהו טוב לאמא, שאלתי אותה על מה היא מוקירה לה תודה?
היא אמרה לה: תודה שהענקת לי חיים <3 ועוד כמה דברים אישיים.
לאחר מכן, שאלתי אותה: ועל מה את מבקשת סליחה?
גם כאן עלו דמעות ובקשת סליחה אמיתית על השיפוט, הביקורת והריחוק.
לאחר מכן, עשיתי את אותו הדבר עם האמא
ולסיום, שאלתי את הבת: מה את מבטיחה לה?
והיא אמרה: שמעכשיו , אנחנו פותחות דף חדש, נקי ואני מבטיחה לשתף אותה, להיות בקשר וליצור עתיד אחר ביחסים.
גם האמא הבטיחה: להיות שם עבורה, להקשיב, לאהוב ולתת...
שתיהן בכו...דמעות של התרגשות
ואני ישבתי שם מתבוננת מהצד
ולמרות שאני מורגלת ברגעים שכאלה
גם עיניי לא נשארו יבשות.
זה היה רגע מרגש,מיוחד ומלא קסם.
חיבוק אוהב...נשיקות...ורגע מלא חמלה והכלה.
אין לי ספק שהן הולכות לעבר עתיד אחר,חדש ומלא אהבה.
זכרו: מערכות יחסים הן כלי פורץ דרך להשיג כל מה שלבכם חפץ!
אז אם יש לכם מערכת יחסים לא פתורה עם הורה/ילד/חבר/בן זוג
אתם יודעים כבר מה לעשות :)