לפני כ 3 חודשים הלכתי לנחם חבר יקר שאביו נפטר...
הכרתי שם בני משפחה שלו
ואחת הדודות שלו ישבה איתי ושוחחנו קצת.
באיזשהו שלב בשיחה היא אמרה לי
שהיא רוצה להצטרף ל"מסר על הבוקר"
וצירפתי אותה כמובן באהבה <3
יומיים לאחר מכן היא כתבה לי הודעה
ושאלה אם יש מצב להתייעץ איתי
על משהו בטלפון..
אמרתי שבוודאי.
היא התקשרה ושיתפה אותי שהיא עומדת
בפני דילמה ולא יודעת לקבל החלטה.
היא שיתפה וסיפרה שהיא חיה בזוגיות
שהיא מרגישה בה לא משהו...
הוא לא באמת שותף
ורק לוקח ממנה כספים
והיא לא מרגישה שזו באמת אהבה.
ואז היא הוסיפה ושיתפה
שעכשיו כשאחותה התאלמנה ,
היא מרגישה שהיא רוצה לעבור
לגור קרוב אליה אבל הוא (הבן זוג) לא מסכים.
שאלתי אותה: אז מה הדילמה?
והיא ענתה: אם להשאר איתו או לעזוב ולעבור דירה ולהיות קרובה לאחותי?
שאלתי: מה את אומרת?
היא אמרה: לא יודעת
שאלתי מה את כן יודעת?
היא אמרה: שלא טוב לי איתו
הוספתי ושאלתי: ומה הלב שלך אומר?
והיא אמרה מיד....
לעזוב אותו ולעבור דירה, זו לא זוגיות טובה לי
ומי הוא בכלל שיקבע לי איפה לגור?!
הוא לא משלם כלום והכל גם ככה נופל עליי.
אמרתי לה: אז את בעצם אומרת שהחלטת?
אמרה לי: נראה לי שכן.
הוספתי עוד מס' מילים
בכדי לחזק אותה בהחלטה
וסיימנו את השיחה.
הערב פגשתי את החבר שלי (האחיין שלה)
ושאלתי מה שלומה?
הוא אמר לי: את לא יודעת?
היא סופסוף נפרדה מהבן זוג שלה
ועברה לגור בניין מול אמא שלי
והכל בזכות השיחה שעשית איתה.
היא בטוח תתקשר בקרוב לשתף אותך אחרי שתתאפס.
אמרתי לו: מבחינתי אין צורך,
מה שחשוב זה שהיא מאושרת :)
זה מה שמרחיב לי את הלב
ומזכיר לי למה אני עושה את מה שאני עושה.
לפעמים אנחנו לא יודעים כמה המילים שלנו
יכולות לשנות חיים של מישהו אחר...
ואני...בסה"כ שיקפתי לה את מה שהיא כבר ידעה.