היא אישה בת 70, פגשתי אותה מס' פעמים
בקהל כשהגיעה להרצאות שלי.
בשבוע שעבר היא התקשרה ואמרה שהיא מרגישה אבודה
ששמחת החיים שלה אבדה
שהיא לא יודעת מה לעשות?!
אין לה חשק לקום בבוקר
מרגישה מדוכאת ובלי חשק לחיות
הצעתי לה להגיע לפגישת *אימון לייזר ממוקד*
בחמישי האחרון נפגשנו...
ישבנו שעתיים מול הים
היא סיפרה לי מה עובר עליה
בכתה... וביקשה: "תצילי אותי"
אמרתי לה: אני יכולה להראות לך את הדרך...
אך רק את יכולה להציל אותך יקירה.
המשכנו לשוחח תוך שאני שואלת אותה עוד ועוד שאלות
כדי להבין במה מדובר ...וכדי שהיא תוכל לראות את עצמה.
היא מספרת לי על הבן שלה ש"מכריח" אותה למכור את הדירה שלה
ולקנות כמה בתים קטנים יותר בארה"ב וככה יוכלו להרוויח משכירות
והיא לא רוצה! אך מפחדת לומר לו את זה...
"הוא צועק עליי כל פעם שאני אומרת שאני לא רוצה"
"אני מפחדת ממנו...
כל פעם שהוא מתחיל לצעוק...אני מתכווצת"
אני שואלת אותה: מה חווית הילדות הראשונה שאת זוכרת?
היא אומרת שאין לה זכרונות ילדות
ואני שואלת שוב ושוב...
עד שזה לפתע עולה
תת המודע מסכים לשחרר את האינפורמציה
והיא מספרת...
כל מה שאני זוכרת זה מכות וצעקות בבית
"אבא שלי היה מכה את אמא וצועק עליה
ואחכ היה מכה גם אותי..."
היא בוכה...כל העצב והזכרונות מציפים אותה
אני מקשיבה
מכילה
מאפשרת לה להוציא
ואז אני שואלת?
כשהוא היה צועק ומכה אתכן
מה הרגשת?
היא עונה: "הייתי מתכווצת ולא מסוגלת להוציא מילה"
אני שואלת: האם החוויה דומה למה שאת חווה עם בנך?
היא מסתכלת עליי בעיניים קפואות...והדמעות שוב זולגות
היא אומרת לי: "בדיוק"
אבל איך זה קשור?
ואני מסבירה לה שחוויות הילדות הראשונות שלנו מעצבות את
"מי שאני" מול העולם.... וכל חיינו אנחנו אוספים לכך הוכחות.
ואז היא שואלת אז מי אני?
אני מחזירה לה את השאלה...
והיא עונה: חלשה, טיפשה
וזה מה שאת מרגישה גם מול בנך?
היא אומרת: גם מול בני וגם מול הגרוש שלי זה היה ככה
לבסוף היא מקבלת החלטה: מהיום אני "פנתרה" לא מפחדת מאף אחד!!
אני שואלת ואיך זה יבוא לידי ביטוי?
היא אומרת: אני אתקשר היום לבן שלי ואודיע לו שאני לא מוכרת את הדירה.נקודה!
אנחנו נפרדות כשהיא מחבקת אותי חזק ומבטיחה לעדכן.
הבוקר קיבלתי ממנה הודעה שהיא עשתה את השיחה ושהוא קיבל את זה.
ובנוסף שולחת לי התחלה של ציור שציירה שזו הייתה עוד מטרה שהציבה בפגישה :)